אודליה אלכסנדרוביץ מנכ"ל המרכז להתפתחות אישית ומקצועית

מפתחת שיטת ארכיטקטורת חיים הרשומה בסימן מסחרי בישראל ובארה"ב  בעלת בית ספר להכשרת מאמנים, יועצים ארגוניים ומנהלי מש"א.

מרצה ומנחת סדנאות בארץ ובחו"ל. יועצת ארגונית, מאמנת אישית, עסקית, ומגשרת מוסמכת, בעלת תואר בתקשורת, ובוגרת לימודי פסיכולוגיה חיובית במרכז הבינתחומי הרצליה. בעלת תואר ראשון בתקשורת.

בעלת ניסיון רב בעולם השיווק והמכירות, וותק בעולם ההדרכה, העצמה וההנעה להישגים.

מחברת ספרים רבי מכר. עם חוזים לספרים בסין ובבריטניה.

בין לקוחותיה: משרדי ממשלה, בנקים, חברות אשראי, חברות ביטוח, הייטק, ועוד.

⇓

---

---

---

---

---

---

---

---

אתם בוודאי מכירים את האמרה הידועה, "האדם מתכנן תכניות, ואלוהים צוחק".

זה לא הצחיק אותי.

---

נס לוקטנוב
"עולם ההתפתחות האישית הוא עולם מאוד רחב וארכיטקטורת חיים היא מאוד ממוקדת והיא בסופו של דבר נוגעת בכל התחומים של החיים. אתה יוצא עם משהו עם תכנית פעולה מסויימת ואתה יודע בדיוק מה אתה צריך לעשות שלב אחר שלב שאני חושבת שזו הייחודיות של אודליה, שיש לך משהו פרקטי בידיים ואתה לא צריך לשבור את הראש."

---

 

היו לי יעדים, מטרות, רעיונות, תזמונים, ותמחורים שתורגמו לתכנית עבודה מסודרת. לא הייתי אמורה לבלות את החודשים הבאים בכיסא גלגלים, בשיקום, בפיזיותרפיה, בביקורות בבית חולים, בחבישות.

ההכרה שהיה יכול להיות גרוע יותר הגיעה מהר, יחסית. הידיעה שזה היה יכול להסתיים בפציעה קשה יותר, שיש אנשים שקורים להם דברים גרועים יותר, שזה זמני.

אבל קדמו לכך תחושות אשמה קשות ותסכול על אובדן השליטה. רק חולי שליטה כמוני יבינו למה "החופש" שנכפה עלי לא כיף, למה העובדה שעושים הכול עבורי אינה משמחת אותי.

התלות הייתה נוראה.

אני מסוג האנשים שלא שואלים, "מה יהיה?" אלא קובעים מה יהיה. אנשים שאינם שואלים "מה עושים?" אלא מחליטים איך עושים זאת.

כזאת אני. מתוכננת, מתוזמנת, מעודכנת, ובעיקר מחליטה מה יהיה ואיך.

תחושת האשמה נבעה מהעובדה שנפצעתי על האופנוע בשטח. לא נדרסתי ברחוב, לא החלקתי באמבטיה, לא נפלתי במדרגות, לא מעדתי במדרכה. רכיבת שטח היא אהבה שלי, רכבתי להנאתי, עם חברים קרובים, ביום חופש שלי – והתהפכתי.

לא בחרתי להיפצע.

אבל בחרתי באופנוע ובתחושת ההתעלות הנפשית שהוא מעניק לי. בחרתי ליהנות; במקרים רבים, כאשר אנחנו בוחרים ליהנות ולעשות למען עצמנו, הדבר מלווה בתחושת אשמה צורמת.

אבל החלטתי שמותר לי. מותר לי לבחור מקום אחד בחיי שבו זו רק אני. מקום שבו אני לא מאמנת, אני לא מטפלת, אני לא אימא, אני לא אישה. אני לא מלטפת אף ראש, לא מוחה שום דמעה. לא מבשלת. לא מנקה. לא מחייבת. לא גובה. לא עובדת.

רק רוכבת. וא-ל-ו-ה-י-ם, כמה שאני נהנית!

מותר לי.

לא בחרתי להיפצע, אבל אם כבר נפצעתי, אז לפחות על האופנוע. במקום שבו אני מאפשרת לעצמי, מפנקת את עצמי, דואגת לעצמי, אוהבת אותי.

כמו כוכבי רוק שרוצים למות על הבמה או מטפסי הרים שמעדיפים למות בפסגת ההר, כך אני מעדיפה, אם נועדתי להיפצע – אז על האופנוע.

בתקופת ההחלמה הממושכת קיבלתי שיחות ומכתבים מרגשים רבים מספור. ממתאמנים שלי בעבר ובהווה, מאנשים שהשתתפו בהרצאות ובסדנאות שלי, מאנשים שקראו את ספרי או את הטורים שלי.

כל אלה רצו לעודד את רוחי.

הם סיפרו לי כמה השפעתי על חייהם, סיפרו על הצלחותיהם, על איך הם חיים את ייעודם ומגשימים את עצמם. או לפחות עובדים על הדרך לשם.

הם איחלו לי לחזור לעשייה שלי במהרה.

אנשים מקסימים אלה אכן עזרו מאוד, עזרו לי להתרומם מעל הרחמים העצמיים, להחליף את התחושות הקשות ולפנות את מקומם של כל אלה לעשייה.

החלטתי שהתאונה הזו, שאילצה אותי לעשות הפסקה, שאילצה אותי פיזית לשבת, שמנעה ממני להתרוצץ מפגישה לפגישה, מהרצאה לסדנה לאימון – היא המאפשרת לי לעצור רגע, לבדוק, לחשוב, לפתח. להתפתח.

פסק הזמן שקיבלתי אִפשר לי לרכז את כל הידע והניסיון שצברתי בשנים האחרונות, לסדר אותו, לחזור לסיפורי ההצלחה המדהימים,

להתנסויות המאתגרות ולהפוך אותם לכלים אבחונים מדויקים, לתוכנית עבודה מעשית, ולארגן בצורה פרקטית את שיטת ארכיטקטורת חיים.

על מנת שתוכלו גם אתם לתכנן את סיפור ההצלחה שלכם ולצאת לחיי סיפוק והגשמה.

אין לי ספק שאם תעזרו בשיטה הזו תצליחו להפוך לסיפור ההצלחה שאתם רוצים להיות.

ארנון גלבוע
"התהליך הוא מאוד מובנה מאוד מסודר.
בקורס עצמו מעבירים לנו את התהליך בצורה מאוד מקצועית, מאוד מפורטת, אף אחד לא נשאר ללא מענה.
אודליה מובילה אותנו במקצועיות ברגישות היא מאוד מדוייקת, היא יודעת מתי לתמוך מתי לעודד, באמת אישה מעוררת השראה!"

---

אני חווה יום יום עם מתאמנים שלי את ההצלחה שלכם. אני מצפה בקוצר רוח לכתוב איתכם

את סיפור ההצלחה שלכם.